שמעתי פעם סיפור, ולא זוכרת איפה — אבל הוא נשאר איתי, אז הנה הוא בשבילכם.
יוסי ואשתו נישאו לפני שנתיים, ומאז שאשתו התחילה לעבוד, הם רבים בלי הפסקה. יוסי, בלי לספר לה, פנה ליועצת נישואין.
"מה לדעתך הבעיה?" שאלה אותו היועצת. "אני לא יודע," אמר יוסי. "אשתי עובדת קשה, וממשיכה לעשות המון גם בבית. כל הלחצים האלה גורמים לה לחוסר סבלנות, ולא משנה מה אני עושה — היא רבה איתי בלי סיבה."
היועצת חשבה רגע ואמרה: "יש לי רעיון. בפעם הבאה שאשתך תחזור מהעבודה, הכן לעצמך כוס תה קמומיל — ותגרגר אותו בגרון בכל לגימה, לפני שאתה בולע."
"לגרגר תה? זה הפתרון?" שאל יוסי בתמיהה. "בדיוק כך," ענתה היועצת. "תגרגר בכל לגימה, עד שתסיים לפחות חצי כוס."
שבוע אחר כך, יוסי חזר נלהב: "הרעיון שלך מבריק. בכל פעם שאשתי נכנסה, גרגרתי את התה כמו שאמרת — והיא אפילו לא ניסתה לריב איתי."
היועצת חייכה: "אתה רואה? זה מה שקורה כשמדברים פחות, ומקשיבים יותר."
הקשבה אמיתית — לא רק בשתיקה, אלא בנוכחות, במבט, בלי למהר לענות — היא אחת המתנות הכי גדולות שאפשר לתת לבן/בת הזוג. לפעמים, הפתרון הכי טוב הוא פשוט לסגור את הפה, ולתת מקום לצד השני.