יש כאלה שמעבדים דברים בפנים לפני שהם מדברים, ויש כאלה שצריכים להוציא הכול מיד. אני מהסוג הראשון — אם משהו מפריע לי, אני צריכה לחשוב על זה קודם. אבל דבר אחד אני יודעת בוודאות: אם לא פותחים את השיחה, שום דבר לא נפתר. הנושא רק חוזר.
אז השאלה היא: את מחכה שהדברים יסתדרו מעצמם, או שאת יוזמת את השינוי?
אם אתם מהסוג הראשון — אתם מחכים לשווא. הדבר היחיד שישתנה בהמתנה הוא כמה זמן תצליחו להבליג. השינוי לא קורה למי שיושב בצד ומצפה. הוא קורה למי שיוצר לו הזדמנות.
יש הבדל בין לדעת מה לא רוצים, לבין לדעת מה כן רוצים. רוב האנשים יודעים בדיוק מה מפריע להם בבן/בת הזוג. מעטים יודעים לנסח מה הם באמת רוצים במקום זה. אז נסו: תארו לעצמכם את הזוגיות שלכם בעוד כמה שנים. איך היא נראית? מה יש בה שאין היום?
ואם יש פער בין מה שאתם רוצים לבין המציאות — מה עוצר אתכם? לרוב זה הפחד מהשינוי עצמו, לא מהתוצאה שלו. אנשים רבים מעדיפים את המוכר, גם כשהוא לא טוב, על פני הלא-נודע.
אז מהי התמונה שאתם רואים בעיני רוחכם? ומה הצעד הראשון שיקרב אתכם אליה?