אורית ישבה מולי והתלוננה: "הוא לא מתייחס אליי, לא אכפת לו, הוא לא עושה כלום כדי להשקיע בזוגיות שלנו." שאלתי איך נראה הערב הטיפוסי שלהם. היא סיפרה: הוא חוזר, עוזר להשכיב את הילדים, מתיישב מול הטלוויזיה. וכשהיא מנסה לדבר איתו — הוא לא מגיב.
"על מה את מנסה לדבר איתו?" שאלתי. היא ענתה שהיא כועסת שהוא מגיע הביתה מוכן — בית נקי, ילדים אחרי ארוחת ערב — ולא עושה כלום מעבר לזה. "אני רק רוצה שהקשר בינינו ישתנה, שהוא ייקח על עצמו עוד."
"את משקיעה בזוגיות שלך?" שאלתי. "לא בילדים, לא בבית — בזוגיות." היא הביטה בי, ואמרה בשקט: "לא. גם אני לא משקיעה."
וזו בדיוק הנקודה. אי אפשר לצפות שבן הזוג יתייחס לזוגיות אחרת ממה שאת מתייחסת אליה. הוא לא קורא מחשבות — הוא פשוט משקף את מה שהוא רואה. אם אתם לא יוצרים זמן איכות, לא משוחחים על הזוגיות עצמה (לא רק על הבית והילדים), אי אפשר לצפות שהוא יעשה זאת לבד.
חשבו מה הייתם אומרים לילד שרוצה משהו: "רוצה שינוי? תגרום לו לקרות." אז במקום לחכות — תפגינו יוזמה. תשוחחו. תפרגנו. תשקיעו קודם, ותראו מה חוזר אליכם.