"אחרי כל כך הרבה זמן ביחד, הוא אמור להכיר אותי ולדעת מה מפריע לי." כמעט כל אישה אמרה את המשפט הזה פעם, ולרוב בלי לשים לב כמה הוא בעייתי.
השאלה שכדאי לשאול היא לא "למה הוא לא יודע", אלא — האם הסברתי? האם באמת שיתפתי, או שרק ציפיתי שהוא "יבין לבד"?
כשאנחנו מצפות שהצד השני "פשוט ידע", אנחנו בעצם מעבירות את האחריות על התקשורת אליו לבדו. וכשזה לא קורה, קל להאשים — במקום לבדוק את החלק שלנו בזה.
זה קורה כי במקום לראות את הזוגיות כצוות, אנחנו הופכים אותה בשקט למחנה שלי מול מחנה שלו. ואז כל אחד עסוק בלהוכיח שהוא צודק, במקום להבין את הצד השני. אגו וצדק לא בונים זוגיות טובה — תקשורת בונה כן.
אז בפעם הבאה שמשהו מפריע — לא לחכות שהוא "יבין לבד". להגיד. בקול, בבירור, בלי כעס. זה לא פחות רומנטי מלצפות שהוא ינחש. זה פשוט עובד יותר טוב.