כשהילדים שלי היו קטנים, קיבלנו מהצבא חמישה ימי נופש בשנה. כבר אז החלטנו: שלושה ימים עם הילדים, יומיים רק לנו. ידענו שהזוגיות שלנו צריכה את הזמן שלה — לא רק את מה שנשאר אחרי כולם.
היום, כשאני שואלת זוגות מתי הייתה להם לאחרונה זמן איכות, אני שומעת: "אין לנו זמן." "כשהילדים נרדמים, גם אנחנו כבר עייפים." "הפעם האחרונה הייתה בחתונה של חברים."
זמן משותף — כמו זמן לבד — הוא לא מותרות. הוא הכרחי. היכולת להתנתק לרגע ממטלות היום-יום, לשתף אחד את השנייה במה שעובר עליכם בלי הפרעות, בלי רעשי רקע — זה מה ששומר על הקשר חי.
זה לא חייב להיות בית קפה. זה יכול להיות הליכה, ריצה, סרט אחרי שהילדים ישנים. מה שחשוב הוא שזה קבוע, שזה שלכם, ושהטלפונים בצד.
נסו לקבוע זמן קבוע, ולשמור עליו כמו על כל דבר חשוב אחר בלוח הזמנים שלכם. תופתעו כמה זה משנה.